פסק-דין בתיק רע"א 29635-09-13

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה עדי אייזדורפר מיום 4.8.13 לפיה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את בקשת הרשות להתגונן שהגישו (להלן: "ההחלטה").

2.         המבקשים הגישו  בקשת רשות להתגונן, בקשר לתובענה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדם בשנת 2007 בבית משפט השלום בפתח תקווה בת"א 3915/07 על - ידי המשיבה.

            עד היום, למרות שחלפו כשש שנים מאז הוגשה התביעה (מטעמים שיפורטו בהמשך) , טרם הוכרעה בקשת הרשות להתגונן.

3.         המבקשים הגישו כאמור בקשת רשות להתגונן ביום 30.12.10 (להלן: " הבר"ל").

            בחודש אפריל 2013 הגישו המבקשים בקשה לתיקון הבר"ל, כאשר התיקון המבוקש הינו בעיקרו ניסיון לצקת תוכן לטענת הקיזוז שהעלו בבר"ל, ע"י הוספת שני סעיפים המפרטים את טענת הקיזוז.

בתיקון ביקשו המבקשים להציג את  אופן חישוב סכום הקיזוז וכן ביקשו לצרף תחשיב התומך בחישוב זה ואשר צורף אף הוא לבקשה לתיקון (להלן: "הבקשה לתיקון").

4.         ביהמ"ש קמא שעמד ערב הכרעה בבר"ל (לאחר שהוגשו כבר הסיכומים) החליט שלא להיענות לבקשה לתיקון.

5.         בהחלטה ארוכה ומנומקת דחה בית משפט קמא את הבקשה.

א.         בהחלטתו תיאר בית משפט קמא, כי במסגרת הבר"ל העלו המבקשים טענת קיזוז אך לא נקבו בסכום הנטען לקיזוז וכי לבקשת הרשות להגן לא צורף כל תחשיב או חוות דעת לשם ביסוסה ולא ננקב סכום מסוים הנטען לקיזוז.

ב.         בית משפט קמא ביסס החלטתו על ההלכה, כי טענה של קיזוז יש לפרט ולבסס, שאחרת היא תידחה.

ג.          בהתאם לקביעת בית משפט קמא, הבר"ל הוגשה עוד בחודש דצמבר 2010 והמבקשים, המבקשים שם, הגישו את בקשתם לתיקון בקשת הרשות להתגונן בסוגיית טענת הקיזוז רק ביום 30.4.13, וזאת לאחר שהוגשו סיכומים וסיכומי המשיבה בבקשת הרשות להתגונן.

ד.         משכך הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי בבר"ל אומנם נטענה טענת קיזוז, אולם היא נטענה בכלליות ובחוסר פירוט שלא באופן הנדרש בפסיקה, וכי בבקשה לתיקון מבקשים המבקשים לתקן את הליקוי הזה, משמע פירוט טענת הקיזוז וצירוף החישוב המתאים.

ה.         פירוט שכזה היה צריך להיות בהתאם להחלטת בית משפט קמא כבר בבקשת הרשות להתגונן המקורית והתחשיב המפורט עכשיו היה צריך להיות גם הוא מצורף לבקשה המקורית וכי היום בחלוף למעלה משנתיים מיום הגשת בקשת הרשות להגן, אין מקום לאפשר למבקשים לעשות מקצה שיפורים.

6.         כב' הרשמת הבכירה, גם דחתה את טענת המבקשים, כי הם הגישו את הבקשה לתיקון רק עתה לאחר ההכרעה של בית משפט העליון בבר"ע שהוגשה בקשר למחלוקות שבין הצדדים. כב' הרשמת הביעה תמיהה לנוכח טענה זו, שכן המבקשים מצאו להעלות את טענת הקיזוז עוד בטרם הוכרעה הבר"ע, אלא שהיא הועלתה ללא הפירוט הנדרש וכי להכרעה בבר"ע אין ולא היתה יכולה להיות כל השלכה בניסוח הבר"ל המקורית.

אין מדובר בטענה חדשה אלא בשיפור ופירוט טענה שהועלתה כבר בכתבי הטענות המקוריים, ללא כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא נכלל הפירוט הזה בכתבי הטענות המקוריים.

7.         יתר על כן, הרשמת הבכירה לא הבינה (בצדק) מדוע המתינו המבקשים כשנתיים עד שהגישו את הבקשה לתיקון, כאשר פסק הדין של בית משפט העליון ניתן ביום 19.7.11 והבקשה לתיקון הוגשה רק ביום 30.4.13.

8.         לסיכום, מגיעה כב' הרשמת למסקנה, כי העובדות המבוקשות בתיקון עתה היו ידועות למערערים כבר בעת הגשת הבקשה המקורית ולכל המאוחר ביום 19.7.11 ולא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לחלוף התקופה הרבה עד להגשת הבקשה.

9.         עוד קבעה כב' הרשמת, כי המבקשים פנו לראשונה לרו"ח לעריכת התחשיב רק ביום 18.4.13 וגם עובדה זו מעלה תמיהה, שכן אם אכן העובדות החדשות המהוות את הבקשה לתיקון התגלו למערערים בעת מתן פסק הדין בבית משפט העליון ביולי 2011, לא ניתן כל הסבר מדוע פנו לרוה"ח רק ביום 18.4.13.

10.        לאור כל האמור לעיל, הגיעה כב' הרשמת למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה באשר לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי החמור וההסבר שניתן על - ידי המבקשים גם הוא עומד בסתירה לחומר שהיה בפני בית המשפט ומשולל כל היגיון.